יועץ ארגוניעם רקע עשיר בתחומי ניהול בכיר, שירת כיו"ר
דיקרטוריון חכ"ל אקדמיק בנגב, מנהל שיווק ופיננסים בחברת "מאבל" ומנהל תחום שיווק ויחסי ציבור,
בקואופרטיב ישראלי בריטי.
בשנים האחרונות, פיתח את תחום מיומנויות חשיבה ואיזון מוח
וזיכרון , תוך שימוש בטכניקות חדשות של זיכרון וריכוז.
במהלך השנים האחרונות, נאספו מאות מחקרים בתחומי התזונה,
סביבה, קאורדינציה וספורט וטכניקות לאימון המוח.
רואינו עשרות מומחים בתפקידים שונים, חוקרי מוח, נוירולוגים,
מנתחי מוח, דיאטיקנים קלינים, פסיכולוגים ומומחי ספורט.
החומר שנאסף ועובד מועבר בהרצאות בכל רחבי הארץ ובקורסים
של "מוח מנצח".
מחבר הספרים -"סודות למוח מנצח" - השילוב הנכון
של תזונה, סביבה, וספורט למוח מהיר וספרי התרגול "תרגילים למוח מנצח" עם טכניקות ריכוז, דמיון חזותי,
קריאה מהירה וזיכרון.
מרצה בקורסי שיפור יכולות מוח וזיכרון במגוון גילאים.
כדי להבין את התמונה כולה, על היכולות של המוח
וקשר המעיים -מוח, בחנו גם מקרוב ניתוחי מוח,
מעיים וקיבה.
העולם שנגלה לנו בניתוחים על גוף האדם, וראיונות עם
אנשי מקצוע הביא אותנו להבנה עמוקה על החיבור מעיים-מוח,
ששינוי תהלכים אצל משתמשי השיטה מביא תוצאות מצויינות
ליכולות המוח שלהם.
לאחר הצלחה בשיפור יכולות מוח וזיכרון אצל מבוגרים, החל מחקר
בקרב בני נוער ולכן המחקר הנוכחי מתמקד בבני נוער בכיתות ז' ח'.
אחד הפרמטרים שנחקרים - האם יש קשר בין ילד עם חלום או שאיפה
עתידית, לבין מוטיבציה לקידום עצמי בלימודים או במשימות אישיות.
במידה ויוכח קשר - נמליץ בפני מנהלי בתי ספר ומורות לעודד את הילדים לחלום, לחקור על מה שהם רוצים להיות ולבדוק מה צריך לעשות
כדי להגיע לשם וזאת כפרמטר להשקעה גדולה יותר בתחומי הלימודים
ומוטבציה להבין שכל דבר יכול להיות בהישג יד ולא משנה מי אתה עכשיו, משנה מה תעשה מעצמך מעכשיו.
כי בסך הכל בחיים - אין גבול ליכולות - יש החלטות שמגבילות אותנו.
רמי גזולי – מרצה וחוקר יכולות מוח וזיכרון
יועץ ארגוניעם רקע עשיר בתחומי ניהול בכיר, שירת כיו"ר דיקרטוריון
חכ"ל אקדמיק בנגב , מנהל שיווק ופיננסים בחברת "מאבל"
ומנהל תחום שיווק ויחסי ציבור, בקואופרטיב ישראלי בריטי.
בשנים האחרונות, פיתח את תחום מיומנויות חשיבה ואיזון מוח וזיכרון , תוך שימוש בטכניקות חדשות של זיכרון וריכוז.
הסיפור מאחורי B-mind ?
אחד הסודות של החיים הוא שאדם בוחר את המקצוע שלו על פי החוויות שעבר. כאשר שואלים אותי איך נולדה B-mind, אני חוזר אחורה בזמן ליסודי ולתיכון ומתעד את חוויות הלמידה הקשות ואת הדרך שעברתי , שתוצאותיה מגיעות בספרים שכתבתי ובמאות משתתפים בקורסים בכל שנה, שמוכיחים לי בכל פעם - שאין גבול ליכולת המוח .
המסע בזמן מתחיל ביסודי ובתיכון ועדיין נמשך בכל יום שאני מגלה את נפלאות המוח האנושי ואת היכולות הבלתי מוסברות של שיקום ושיפור יכולות בכל התחומים.
בשורות הבאות יש את הניצוץ שהוליד את המפעל הזה - שורות אלו, טכניקות מוח ושיטת B-mind לקוחות מתוך הספר השני שלי "סודות למוח מנצח":
תמיד רציתי לדעת מדוע בכל שנותיי ביסודי ובתיכון הייתי תלמיד גרוע, זה שיושב בסוף, זה שבורח משיעורים. ברוב השיעורים הייתי "ילד חוץ", ילד שאוהב להיות בחוץ .
אני זוכר בבית הספר היסודי שאחת האימהות לא רצתה שאשחק עם הילד שלה, כי הייתי גרוע בלימודים והיא דאגה להגיד זאת גם לאימא שלי. תחשבו רגע על הילד שלכם, שלא מצליח ללמוד, בזמן שכל הילדים בכיתה מגיעים לתוצאות גבוהות והאימהות מספרות על זה לכם. איזה הרגשת כישלון להורים ולילד.
אני זוכר שההורים שלי השקיעו המון כסף במורים פרטיים – אומנם באותם תחומים טיפה הייתה עלייה בהשתתפות בשיעורי הבית, אבל מה שקשור למבחנים – לא הייתה התקדמות. איזה תסכול ששילמתם מאות שקלים למורים פרטיים וזה לא עוזר.
בכיתה י' "העיפו" אותי מבית הספר בפעם הראשונה, היועצת זכורה לי כ"אישיות לא רצויה". הכלים שרכשתי היום מסבירים לי כמה האישה לא ידעה מימינה ומשמאלה ומבחינה מקצועית לא היה לה תבונה להעניק לי כלי למידה, הקשבה, ריכוז וזיכרון שיממשו את היכולות שטמונות בי. מה שכן עשתה, היא המליצה בפני הועדה הפדגוגית כי כדאי לי ללמוד מכניקה. מקצוע זה היה ניתן לכל מי שלא יכול ללמוד, מעין פח אשפה פדגוגי לכל אלה שנזרקו מבתי ספר שונים בירושלים.
כהחלטה אישית ראשונה שלי, ביקשתי ללמוד שנה בקיבוץ ואחר-כך הגעתי לאקדמיה למוזיקה, המקום היחיד שקיבלו אותי, ללא התייחסות לתעודה השלילית שלי. לאקדמיה למוזיקה קיבלו אותי כי ידעתי לנגן במפוחית פה והמנהל עודד שור ז"ל, חשב שאני כישרוני.
לאחר שנה שבה המורים העדיפו אותי בחוץ, הוחלט שוב, ע"י הועדה הפדגוגית ( שגיליתי יותר מאוחר שמדובר במורים שלי ...) להעיף אותי מבית הספר.
עודד שור ז"ל המנהל המיתולוגי של האקדמיה – אמר לי שרק מורה אחת נלחמה עליך – דינה גרייצר, זאת שהייתה קודם כל אישיות מבחינתי ואחר כך מורה. היא לימדה היסטוריה בצורה מרתקת ועד היום מעריץ נלהב של הנושא.
אבל חשוב לי לציין כי האמירה שאיש חינוך אחד מתוך העשרות שהיו לי, נלחם עליי כי חשב שיש בי משהו יותר מתלמיד נכשל, תרמה לי רבות בשנים לאחר מכן.
בגיל 23 החלטתי לעשות אבחון – להבין מה דפוק אצלי, מדוע כל האחרים מצליחים בלימודיהם ואני לא. מה פגום בי?
הלכתי למכון מאוד מפורסם שמאבחן דיסלקציה והתוצאות הורידו לי סלע מהלב.
התוצאות הצביעו על כך, שיש לי "דיסגרפיה" ," דיסקלקוליה", ו"בעיות קשב וריכוז". מסקנות האבחון היו : לא מומלץ ללמוד מתמטיקה או כלכלה, לא מומלץ ללמוד מחשבים, לא מומלץ ללמוד שפות ובכלל הודיעו לי שאני אדם לא אדם ראלי , אני הומני . כדאי שאלמד משהו לא מסובך.
הסתכלתי על התוצאות שטוענות שאני פגום וממש שמחתי – סוף סוף מישהו הצליח להוכיח שהפגם הוא במוח שלי, זה לא אשמתי , אני כזה . נהדר !
מתמטיקה – לא מסתדר עם הנושא ויש תעודה שאומרת כך.
כאדם אני תמיד אוהב ללכת נגד הזרם, מכיוון שזה עושה את החיים יותר מעניינים ולעיתים מסובכים והישגיים. לכן למרות כל האזהרות וההמלצות של אותו מכון, הלכתי ללמוד לתואר ראשון ניהול וכלכלה, לאחר שנה שביליתי במכינה.
כדי לממן את לימודי בשנה הראשונה הייתי עובד כל סוף שבוע בשמירה ונוסע חזרה למכללה במשך שלוש וחצי שעות. אז עלה לי רעיון בראש – האבחון טוען שאני פגום במתמטיקה , בוא נבדוק את זה .
אז במהלך השבע שעות – הלוך וחזור ואיך ספור שעות שמירה, תרגלתי את המוח שלי, התחלתי מחישוב מספרים קטנים – 2*2 , 6*5 ולאט לאט עליתי שלב עד שפתאום אני מחשב סכומים של 54932*54778 ומצליח לאתגר את הפינות השונות במוח שלי. אני זוכר טוב כי הנסיעות והשמירות לא היו משעממות.
אבל קרה את הבלתי יאומן, במהלך התואר הראשון- כל הקורסים שהיו מתמטיים, סטטיסטיים או "ראליים" , הסתדרתי עימם לא רע. אפילו בקורס שנחשב הכי קשה בתואר הייתי שני בכיתה. אז מה קרה למוח שלי ? איך זה ששנים מקצוע המתמטיקה היה מכשול ענק ועכשיו אני נהנה ממנו.
ארבע וחצי שעות לחפש את המכונית בחניון
עברו כמה שנים שבהם עבדתי במקומות שונים שהגעתי לפסגות בקריירה. יום בהיר אחד הלכתי לבקר חברה טובה שאושפזה בבית החולים איכילוב בתל אביב. החנתי את המכונית בחניון הבית חולים והלכתי במסדרונות בית החולים לראות את החברה, דיברנו על דברים שאני זוכר אותם עד היום ,זוכר את המקום בו ישבנו וזוכר אפילו מה שתינו ואכלנו.
נפרדתי ממנה וחזרתי לחניון. האוטומט הצביע על קומה 2- ובשקט ובבטחה צעדתי מהמעלית לחניון ובעוד אני הולך בטוח, אני מתחיל להבין שכנראה טעיתי בקומה.
ירדתי ל קומה 3- , בחנתי מכונית מכונית, עליתי ושוב ירדתי ובדקתי איפה החנתי את המכונית שלי. כעבור שלוש וחצי שעות שבו היו אין ספור האשמות אישיות ושאלות קשות, הסתכלות אחורה בזמן וקדימה בדאגה ובעיקר הייתי חרד למה שקורה לי במוח.
לאחר שלוש וחצי שעות הלכתי לפגישה, לקחתי מונית ומיד אחריה, חזרתי לחניון וכעבור שעה נוספת של חיפושים – מצאתי אותה.
התביישתי לספר שאיבדתי את המכונית, זה מביך שאיש בן 33 מוצא את עצמו עם מוח שבור ועם מערכת זיכרון פגומה.
מתסכול להארה
מה קורה לי שאלתי את עצמי ויותר נכון התחלתי לשאול את האינטרנט, עיינתי בספרים, קראתי מחקרים מכל העולם, התייעצתי עם אנשי מקצוע מכמה תחומים – החל מנוירולוגים, מנתחי מוח ועד דיאטנים, התייעצתי עם מדריכי ספורט ומומחים לסביבת עבודה בריאה. השתתפתי בכנסים, פורומים מקצועיים ואפילו השתתפתי בניתוחי הוצאת גידולים מהמעיים ומהמוח.
כל החומרים וההתייעצויות האלה הולידו את B-mind. זהו ביאור של תורות שונות מכמה תחומים שכולם מסייעים למוח ותארו לכם מה קורה עם מבצעים את כולם יחד.
זה הוליד את תחילת המסע שלי ללמד אנשים רבים, איך לשדרג את המוח.
לימדתי צעירים בני 85 ומבוגרים בני 25 . לימדתי בבתי הכלא בארץ ולימדתי בחברות , ארגונים ובמשרדי ממשלה. הגיעו אליי אנשים שנמצאים באמונה שהם לא מסוגלים להשתפר בתחומים שונים והקורס עשה להם מהפך. אנשים החלו לכתוב בשתי ידיים, לאחדים נהייתה קריאה צילומית ואצל רובם המוחלט עלתה יכולת הזיכרון והריכוז בשמות ומספרים בעשרות אחוזים, בהבנת הנקרא, בתכנון ובביצוע משימות אישיות. כל אלה משימות שתלמידי הרבים התקשו לעשות במשך שנים.
היום אני מזמין אותכם לקחת חלק בתהליך לשיפור יכולות המוח, לגלות את היכולות העצומות שלכם בדרך למוח מנצח.
כי בסך הכל בחיים - אין גבול ליכולות - יש החלטות שמגבילות אותנו.
רמי גזולי
רמי גזולי – מרצה וחוקר יכולות מוח וזיכרון
יועץ ארגוניעם רקע עשיר בתחומי ניהול בכיר, שירת כיו"ר דיקרטוריון
חכ"ל אקדמיק בנגב , מנהל שיווק ופיננסים בחברת "מאבל"
ומנהל תחום שיווק ויחסי ציבור, בקואופרטיב ישראלי בריטי.
בשנים האחרונות, פיתח את תחום מיומנויות חשיבה ואיזון מוח וזיכרון , תוך שימוש בטכניקות חדשות של זיכרון וריכוז.
הסיפור מאחורי B-mind ?
אחד הסודות של החיים הוא שאדם בוחר את המקצוע שלו על פי החוויות שעבר. כאשר שואלים אותי איך נולדה B-mind, אני חוזר אחורה בזמן ליסודי ולתיכון ומתעד את חוויות הלמידה הקשות ואת הדרך שעברתי , שתוצאותיה מגיעות בספרים שכתבתי ובמאות משתתפים בקורסים בכל שנה, שמוכיחים לי בכל פעם - שאין גבול ליכולת המוח .
המסע בזמן מתחיל ביסודי ובתיכון ועדיין נמשך בכל יום שאני מגלה את נפלאות המוח האנושי ואת היכולות הבלתי מוסברות של שיקום ושיפור יכולות בכל התחומים.
בשורות הבאות יש את הניצוץ שהוליד את המפעל הזה - שורות אלו, טכניקות מוח ושיטת B-mind לקוחות מתוך הספר השני שלי "סודות למוח מנצח":
תמיד רציתי לדעת מדוע בכל שנותיי ביסודי ובתיכון הייתי תלמיד גרוע, זה שיושב בסוף, זה שבורח משיעורים. ברוב השיעורים הייתי "ילד חוץ", ילד שאוהב להיות בחוץ .
אני זוכר בבית הספר היסודי שאחת האימהות לא רצתה שאשחק עם הילד שלה, כי הייתי גרוע בלימודים והיא דאגה להגיד זאת גם לאימא שלי. תחשבו רגע על הילד שלכם, שלא מצליח ללמוד, בזמן שכל הילדים בכיתה מגיעים לתוצאות גבוהות והאימהות מספרות על זה לכם. איזה הרגשת כישלון להורים ולילד.
אני זוכר שההורים שלי השקיעו המון כסף במורים פרטיים – אומנם באותם תחומים טיפה הייתה עלייה בהשתתפות בשיעורי הבית, אבל מה שקשור למבחנים – לא הייתה התקדמות. איזה תסכול ששילמתם מאות שקלים למורים פרטיים וזה לא עוזר.
בכיתה י' "העיפו" אותי מבית הספר בפעם הראשונה, היועצת זכורה לי כ"אישיות לא רצויה". הכלים שרכשתי היום מסבירים לי כמה האישה לא ידעה מימינה ומשמאלה ומבחינה מקצועית לא היה לה תבונה להעניק לי כלי למידה, הקשבה, ריכוז וזיכרון שיממשו את היכולות שטמונות בי. מה שכן עשתה, היא המליצה בפני הועדה הפדגוגית כי כדאי לי ללמוד מכניקה. מקצוע זה היה ניתן לכל מי שלא יכול ללמוד, מעין פח אשפה פדגוגי לכל אלה שנזרקו מבתי ספר שונים בירושלים.
כהחלטה אישית ראשונה שלי, ביקשתי ללמוד שנה בקיבוץ ואחר-כך הגעתי לאקדמיה למוזיקה, המקום היחיד שקיבלו אותי, ללא התייחסות לתעודה השלילית שלי. לאקדמיה למוזיקה קיבלו אותי כי ידעתי לנגן במפוחית פה והמנהל עודד שור ז"ל, חשב שאני כישרוני.
לאחר שנה שבה המורים העדיפו אותי בחוץ, הוחלט שוב, ע"י הועדה הפדגוגית ( שגיליתי יותר מאוחר שמדובר במורים שלי ...) להעיף אותי מבית הספר.
עודד שור ז"ל המנהל המיתולוגי של האקדמיה – אמר לי שרק מורה אחת נלחמה עליך – דינה גרייצר, זאת שהייתה קודם כל אישיות מבחינתי ואחר כך מורה. היא לימדה היסטוריה בצורה מרתקת ועד היום מעריץ נלהב של הנושא.
אבל חשוב לי לציין כי האמירה שאיש חינוך אחד מתוך העשרות שהיו לי, נלחם עליי כי חשב שיש בי משהו יותר מתלמיד נכשל, תרמה לי רבות בשנים לאחר מכן.
בגיל 23 החלטתי לעשות אבחון – להבין מה דפוק אצלי, מדוע כל האחרים מצליחים בלימודיהם ואני לא. מה פגום בי?
הלכתי למכון מאוד מפורסם שמאבחן דיסלקציה והתוצאות הורידו לי סלע מהלב.
התוצאות הצביעו על כך, שיש לי "דיסגרפיה" ," דיסקלקוליה", ו"בעיות קשב וריכוז". מסקנות האבחון היו : לא מומלץ ללמוד מתמטיקה או כלכלה, לא מומלץ ללמוד מחשבים, לא מומלץ ללמוד שפות ובכלל הודיעו לי שאני אדם לא אדם ראלי , אני הומני . כדאי שאלמד משהו לא מסובך.
הסתכלתי על התוצאות שטוענות שאני פגום וממש שמחתי – סוף סוף מישהו הצליח להוכיח שהפגם הוא במוח שלי, זה לא אשמתי , אני כזה . נהדר !
מתמטיקה – לא מסתדר עם הנושא ויש תעודה שאומרת כך.
כאדם אני תמיד אוהב ללכת נגד הזרם, מכיוון שזה עושה את החיים יותר מעניינים ולעיתים מסובכים והישגיים. לכן למרות כל האזהרות וההמלצות של אותו מכון, הלכתי ללמוד לתואר ראשון ניהול וכלכלה, לאחר שנה שביליתי במכינה.
כדי לממן את לימודי בשנה הראשונה הייתי עובד כל סוף שבוע בשמירה ונוסע חזרה למכללה במשך שלוש וחצי שעות. אז עלה לי רעיון בראש – האבחון טוען שאני פגום במתמטיקה , בוא נבדוק את זה .
אז במהלך השבע שעות – הלוך וחזור ואיך ספור שעות שמירה, תרגלתי את המוח שלי, התחלתי מחישוב מספרים קטנים – 2*2 , 6*5 ולאט לאט עליתי שלב עד שפתאום אני מחשב סכומים של 54932*54778 ומצליח לאתגר את הפינות השונות במוח שלי. אני זוכר טוב כי הנסיעות והשמירות לא היו משעממות.
אבל קרה את הבלתי יאומן, במהלך התואר הראשון- כל הקורסים שהיו מתמטיים, סטטיסטיים או "ראליים" , הסתדרתי עימם לא רע. אפילו בקורס שנחשב הכי קשה בתואר הייתי שני בכיתה. אז מה קרה למוח שלי ? איך זה ששנים מקצוע המתמטיקה היה מכשול ענק ועכשיו אני נהנה ממנו.
ארבע וחצי שעות לחפש את המכונית בחניון
עברו כמה שנים שבהם עבדתי במקומות שונים שהגעתי לפסגות בקריירה. יום בהיר אחד הלכתי לבקר חברה טובה שאושפזה בבית החולים איכילוב בתל אביב. החנתי את המכונית בחניון הבית חולים והלכתי במסדרונות בית החולים לראות את החברה, דיברנו על דברים שאני זוכר אותם עד היום ,זוכר את המקום בו ישבנו וזוכר אפילו מה שתינו ואכלנו.
נפרדתי ממנה וחזרתי לחניון. האוטומט הצביע על קומה 2- ובשקט ובבטחה צעדתי מהמעלית לחניון ובעוד אני הולך בטוח, אני מתחיל להבין שכנראה טעיתי בקומה.
ירדתי ל קומה 3- , בחנתי מכונית מכונית, עליתי ושוב ירדתי ובדקתי איפה החנתי את המכונית שלי. כעבור שלוש וחצי שעות שבו היו אין ספור האשמות אישיות ושאלות קשות, הסתכלות אחורה בזמן וקדימה בדאגה ובעיקר הייתי חרד למה שקורה לי במוח.
לאחר שלוש וחצי שעות הלכתי לפגישה, לקחתי מונית ומיד אחריה, חזרתי לחניון וכעבור שעה נוספת של חיפושים – מצאתי אותה.
התביישתי לספר שאיבדתי את המכונית, זה מביך שאיש בן 33 מוצא את עצמו עם מוח שבור ועם מערכת זיכרון פגומה.
מתסכול להארה
מה קורה לי שאלתי את עצמי ויותר נכון התחלתי לשאול את האינטרנט, עיינתי בספרים, קראתי מחקרים מכל העולם, התייעצתי עם אנשי מקצוע מכמה תחומים – החל מנוירולוגים, מנתחי מוח ועד דיאטנים, התייעצתי עם מדריכי ספורט ומומחים לסביבת עבודה בריאה. השתתפתי בכנסים, פורומים מקצועיים ואפילו השתתפתי בניתוחי הוצאת גידולים מהמעיים ומהמוח.
כל החומרים וההתייעצויות האלה הולידו את B-mind. זהו ביאור של תורות שונות מכמה תחומים שכולם מסייעים למוח ותארו לכם מה קורה עם מבצעים את כולם יחד.
זה הוליד את תחילת המסע שלי ללמד אנשים רבים, איך לשדרג את המוח.
לימדתי צעירים בני 85 ומבוגרים בני 25 . לימדתי בבתי הכלא בארץ ולימדתי בחברות , ארגונים ובמשרדי ממשלה. הגיעו אליי אנשים שנמצאים באמונה שהם לא מסוגלים להשתפר בתחומים שונים והקורס עשה להם מהפך. אנשים החלו לכתוב בשתי ידיים, לאחדים נהייתה קריאה צילומית ואצל רובם המוחלט עלתה יכולת הזיכרון והריכוז בשמות ומספרים בעשרות אחוזים, בהבנת הנקרא, בתכנון ובביצוע משימות אישיות. כל אלה משימות שתלמידי הרבים התקשו לעשות במשך שנים.
היום אני מזמין אותכם לקחת חלק בתהליך לשיפור יכולות המוח, לגלות את היכולות העצומות שלכם בדרך למוח מנצח.
כי בסך הכל בחיים - אין גבול ליכולות - יש החלטות שמגבילות אותנו.
-5.png?id=13790733)
.jpg?id=9810521)