תמיד רציתי לדעת מדוע בכל שנותיי ביסודי ובתיכון הייתי תלמיד גרוע. זה שיושב בסוף, זה שבורח משיעורים. ברוב השיעורים הייתי "ילד חוץ", ילד שאוהב להיות בחוץ .
הוריי השקיעו כסף רב במורים פרטיים – אומנם באותם תחומים הייתה עלייה קלה וכן גם בהשתתפות בשיעורי הבית, אבל מה שנוגע למבחנים – לא הייתה התקדמות. תסכול גדול.
בכיתה השישית "העיפו" אותי מבית הספר בפעם הראשונה. היועצת זכורה לי כ"אישיות לא רצויה". הכלים שיש לי היום, מבהירים לי כי לאותה יועצת לא היו כלים המקצועיים או תבונה. לא היתה לה תבונה להעניק לי כלי למידה, פיתוח מיומנות הקשבה, ריכוז וזיכרון שיממשו את היכולות אשר טמונות בי. היא המליצה בפני הוועדה הפדגוגית כי כדאי לי ללמוד מכניקה. מקצוע זה היה מוצע לכל מי שלא "מסוגל" ללמוד.
כהחלטה אישית ראשונה שלי, ביקשתי ללמוד במשך שנה בקיבוץ. לאחר מכן הגעתי לאקדמיה למוזיקה, המקום היחיד אליו קיבלו אותי, ללא התייחסות לתעודה השלילית שלי.
לאחר שנה שבה המורים העדיפו שאהיה מחוץ לכיתה, הוחלט שוב, על ידי הוועדה הפדגוגית להעיף אותי מבית הספר.
בגיל 23 החלטתי לעבור אבחון – להבין מה לא עובד אצלי, מדוע כל האחרים מצליחים בלימודיהם ואני לא. מה פגום בי?
הלכתי למכון מפורסם שמאבחן דיסלקציה והתוצאות הורידו לי סלע מהלב.
התוצאות הצביעו על כך, שיש לי "דיסגרפיה" ," דיסקלקוליה", ו"בעיות קשב וריכוז". מסקנות האבחון היו: לא מומלץ ללמוד מתמטיקה או כלכלה, לא מומלץ ללמוד מחשבים, לא מומלץ ללמוד שפות ובכלל הודיעו לי שאני אדם לא אדם "ריאלי". אני "הומני". כדאי שאלמד משהו לא מסובך.
הסתכלתי על התוצאות שטוענות שאני פגום ושמחתי. סוף סוף מישהו הצליח להוכיח שהפגם הוא במוח שלי, זו לא אשמתי, אני כזה. נהדר!
כאדם אני תמיד אוהב ללכת נגד הזרם, מכיוון שזה עושה את החיים יותר מעניינים ולעיתים מסובכים והישגיים. לכן למרות כל האזהרות וההמלצות של אותו מכון, הלכתי ללמוד לתואר ראשון ניהול וכלכלה, לאחר שנה שביליתי במכינה.
כדי לממן את לימודי בשנה הראשונה הייתי עובד כל סוף שבוע בשמירה ונוסע חזרה למכללה במשך שלוש וחצי שעות. אז עלה לי רעיון בראש – האבחון טוען שאני פגום במתמטיקה , בוא נבדוק את זה .
אז במהלך השבע שעות – הלוך וחזור ואיך ספור שעות שמירה, תרגלתי את המוח שלי, התחלתי מחישוב מספרים קטנים – 2*2 , 6*5 ולאט לאט עליתי שלב עד שפתאום אני מחשב סכומים של 54932*54778 ומצליח לאתגר את הפינות השונות במוח שלי.
אני זוכר טוב כי הנסיעות והשמירות לא היו משעממות.
אבל קרה את הבלתי יאומן, במהלך התואר הראשון- כל הקורסים שהיו מתמטיים, סטטיסטיים או "ראליים" , הסתדרתי עימם לא רע. אפילו בקורס שנחשב הכי קשה בתואר הייתי שני בכיתה. אז מה קרה למוח שלי ? איך זה ששנים מקצוע המתמטיקה היה מכשול ענק ועכשיו אני נהנה ממנו.
ארבע וחצי שעות לחפש את המכונית בחניון
עברו כמה שנים שבהם עבדתי במקומות שונים שהגעתי לפסגות בקריירה. יום בהיר אחד הלכתי לבקר חברה טובה שאושפזה בבית החולים איכילוב בתל אביב. החנתי את המכונית בחניון הבית חולים והלכתי במסדרונות בית החולים לראות את החברה, דיברנו על דברים שאני זוכר אותם עד היום ,זוכר את המקום בו ישבנו וזוכר אפילו מה שתינו ואכלנו.
נפרדתי ממנה וחזרתי לחניון. האוטומט הצביע על קומה 2- ובשקט ובבטחה צעדתי מהמעלית לחניון ובעוד אני הולך בטוח, אני מתחיל להבין שכנראה טעיתי בקומה.
ירדתי ל קומה 3- , בחנתי מכונית מכונית, עליתי ושוב ירדתי ובדקתי איפה החנתי את המכונית שלי. כעבור שלוש וחצי שעות שבו היו אין ספור האשמות אישיות ושאלות קשות, הסתכלות אחורה בזמן וקדימה בדאגה ובעיקר הייתי חרד למה שקורה לי במוח.
לאחר שלוש וחצי שעות הלכתי לפגישה, לקחתי מונית ומיד אחריה, חזרתי לחניון וכעבור שעה נוספת של חיפושים – מצאתי אותה.
התביישתי לספר שאיבדתי את המכונית, זה מביך שאיש בן 33 מוצא את עצמו עם מוח שבור ועם מערכת זיכרון פגומה.
מתסכול להארה
מה קורה לי שאלתי את עצמי ויותר נכון התחלתי לשאול את האינטרנט, עיינתי בספרים, קראתי מחקרים מכל העולם, התייעצתי עם אנשי מקצוע מכמה תחומים – החל מנוירולוגים, מנתחי מוח ועד דיאטנים, התייעצתי עם מדריכי ספורט ומומחים לסביבת עבודה בריאה. השתתפתי בכנסים, פורומים מקצועיים ואפילו השתתפתי בניתוחי הוצאת גידולים מהמעיים ומהמוח.
כל החומרים וההתייעצויות האלה הולידו את B-mind. זהו ביאור של תורות שונות מכמה תחומים שכולם מסייעים למוח ותארו לכם מה קורה עם מבצעים את כולם יחד.
זה הוליד את תחילת המסע שלי ללמד אנשים רבים, איך לשדרג את המוח.
לימדתי צעירים בני 85 ומבוגרים בני 25 . חקרתי אוכלוסיות שונות החל אסירים מבתי הכלא, פנסיונרים, שכירים, עצמאיים ותלמידי תיכון, לימדתי בחברות, ארגונים ובמשרדי ממשלה. הגיעו אליי אנשים שנמצאים באמונה שהם לא מסוגלים להשתפר בתחומים שונים והקורס עשה להם מהפך.
חלק ממשתתפי הקורסים החלו לכתוב בשתי ידיים, לאחדים נהייתה קריאה צילומית ואצל רובם המוחלט עלתה יכולת הזיכרון והריכוז בשמות ומספרים בעשרות אחוזים, בהבנת הנקרא, בתכנון ובביצוע משימות אישיות. כל אלה משימות שתלמידי הרבים התקשו לעשות במשך שנים.
היום אני מזמין אותכם לקחת חלק בתהליך לשיפור יכולות המוח, לגלות את היכולות העצומות שלכם בדרך למוח מנצח.
כי בסך הכל בחיים - אין גבול ליכולות - יש החלטות שמגבילות אותנו.
רמי גזולי
-5.png?id=13790733)
.jpg?id=9810521)